יום ב', כג’ בכסלו תשע”ח
  
ו
  
ו
  
ו
  
ו
  
ו
  
ו
  
ו
  
ו
  
ו
  
ו
  

סיכום המאמר ”אסטרונומיה וכרונולוגיה“ בשלושת פרקי מאמר גדול, "אסטרונומיה וכרונולוגיה - מקור הטעויות בכרונולוגיה המצרית" , מסביר וליקובסקי בהרחבה את היסודות ההיסטוריים והאסטרונומיים עליהם מושתתת הכרונולוגיה המצרית, שעליה מבססים את הכרונולוגיה של כל המזרח הקדום, ועד כמה אין לסמוך עליהם.הפרק השלישי חשוב במיוחד, כי מתוך קריאה בו ברור, לא רק שהשיטה הכרונולוגית המצרית המקובלת מבוססת על טעות על גבי טעות (כפי שרואים בשני הפרקים הראשונים למכביר), אלא אף מובא בו פתרון לאיזה כוכב המצרים אכן התכוונו בשיטת חישובי הזמנים שלהם. יסודות היסטוריים כאשר כתב מנתו - איש דת מצרי מהמאה השלישית לפסה"נ - את תולדות מצרים הונחה על-ידי השאיפה להוכיח ליוונים ששלטו אז בארצו, שהעם המצרי ותרבותו עתיקים בהרבה מהיוונים ומהבבלים ותרבותם.על כך כתב ברסטד: ”תקופות מלכותן של כל השושלות לפי מנתו ארוכות הרבה יותר משניתן לחשב על פי הנתונים בני זמנם, לעתים כמעט פי שניים ויותר מן המירב המתקבל על הדעת." נוסף לכך, רשימת השושלות שלו נשתמרה בגרסאות אחדות מהתקופה הרומית, והן שונות זו מזו. בלבול נוסף נובע מן העובדה שקשה לזהות את המלכים המוכרים מתוך הכתובות ששרדו, על אבן ועל פפירוס, עם שמות מלכים מרשימותיו של מנתו.כמו ברסטד כתב גם גרדינר: "בגרסאות שהגיעו אלינו קיימות טעויות מן הסוג הבולט ביותר" אך המשיך: "למרות ליקוייה, כה השתרשה חלוקה זו לשושלות… עד כי קלוש הסיכוי שניתן יהיה להשתחרר ממנה אי פעם". יסודות אסטרונומייםלפי קנסורינוס, סופר רומאי, התחילה "השנה הגדולה" במצרים עם הופעתו הראשונה בקיץ של הכוכב הדרומי "סותיס" (אברק) מעל לאופק בדיוק לפני הזריחה (זריחה שמשית) בראשון לחודש המצרי תוט. אולם מאחר שלמצרים לא היתה שנה מעוברת - כלומר, השנה שלהם היתה בת 365 יום ולא בת 3651/4 יום, נע כל הלוח המצרי, ואיתו הראשון לחודש תוט, שבו חגגו את פתיחת ”השנה החדשה" ביום אחד כל ארבע שנים; ורק לאחר 3651/4x4 = 1461 - שנים ("מחזור סותי") חזר הראשון לחודש תוט לאותו תאריך בקיץ בו מופיע הכוכב הדרומי אברק כל שנה בזריחה שמשית. ואז, על סמך זיהוי מפוקפק של "מנופרס", המוזכר בתחילת מחזור סותי, חישבו את סוף השושלת השתים-עשרה, האחרונה בממלכה התיכונה, ל-1788 לפסה"נ, ואת תחילת השושלת השמונה-עשרה, שפתחה את הממלכה החדשה, ל-1580, ומשם את שאר התאריכים "המדויקים אסטרונומית". ועל אף העובדה שהחישובים לפי המחזור הסותי השאירו רק 200 שנה עבור התקופה שבין השושלת השתים-עשרה לשמונה-עשרה, שפלינדרס פטרי, אחד האגיפטולוגים המפורסמים, חשב שאפילו יותר הגיוני להוסיף עוד מחזור סותי שלם של 1461 שנה, (כלומר צריך היה לבחור בין 1661 ל-200 שנה) – לא העלו כלל את האפשרות שכל שיטת החישובים המבוססים על המחזור הסותי, בטעות יסודם. הפער העצום בין אסכולות ההיסטוריונים, עד כדי 200 או 1660 שנה עבור אותה תקופה שבין השושלת השתים-עשרה לשמונה-עשרה, מדהים ביותר, ביחוד בהתחשב בעובדה שהכרונולוגיה המצרית משמשת בסיס עבור הכרונולוגיה של כל המזרח הקדום. בפרק השלישי מראה וליקובסקי שכוונת המצרים ל"שנה הגדולה" לא היתה ל"מחזור הסותי" בן 1461 שנים שבין הזריחות השמשיות של אברק בראשון לחודש תוט, אלא ל-8 השנים פחות יומיים (כלומר גם כן יום אחד לכל 4 שנים) שבין הזריחות השמשיות של כוכב הלכת נוגה בראשון לחודש תוט.גם את נוגה, כמו את אברק, אין רואים במשך חלק מימי השנה, אך היעלמותו המחזורית של נוגה אינה תוצאה של הנטיה העונתית של חצי כדור הארץ הצפוני אל מחוץ לתחום הראיה של כוכבי הדרום, כמו במקרה של אברק - הדבר קורה מפני שכוכב הלכת נוגה, המקיף את השמש במישור הנטוי אך בזוית קטנה למישור מסלול כדור הארץ, נעלם מדי פעם מאחורי או מלפני השמש. לכן כל החישובים "המדויקים אסטרונומית" המתיחסים ל"פתיחת השנה הגדולה" כאשר אברק זרח בזריחה שמשית בראשון לחודש תוט פעם ב-1461 שנה מוטעים ומטעים. כפי שמסכם וליקובסקי: "המומחים לכרונולוגיה אסטרונומית פירסמו את חישוביהם. מומחים לכלי חרס הסתמכו על תוצאות מומחי החישובים הסותיים כעל יסוד איתן שניתן להתבסס עליו. מומחי תולדות האמנות, תולדות הדת, הבלשנות, וההיסטוריה בכלל הלכו בעקבותיהם. קשיים הודחקו הצידה, וממצאי המומחים מאשרים זה את זה. המומחים לכתב היתדות שואלים תאריכים ממומחי כתב החרטומים; פרשני המקרא מן הארכיאולוגים; וההיסטוריונים מכולם; ומכאן יש בידיהם הוכחה מדעית ששיטותיהם בנויות בדייקנות, והן מבוצרות היטב מכל צד. כך נוצרה שיטה סבוכה ומבוצרת הדומה אך במעט מאוד לעבר האמיתי.""קביעת המחזור הסותי כבסיס לכרונולוגיה העתיקה בטעות יסודה; מנופרס איננו ידוע, אם היה בכלל מישהו; רשימת השושלות של מנתו הינה מבוך שקשה לצאת ממנו. על שלושת ’עמודי תווך‘ אלה בנויה הכרונולוגיה של מצרים; ודברי ימי האנושות כולה בנויים על כרונולוגיה זו." במאמר השלם: "אסטרונומיה וכרונולוגיה - מקור הטעויות בכרונולוגיה המצרית", מסביר וליקובסקי בפירוט הן את הבעיות ההיסטוריות והן את החישובים האסטרונומים המוטעים בהקשר לחישובים הכרונולוגיים המצרים.מפאת חשיבותו הוא מובא כנספח ל“גויי הים“, ובעברית גם כחלק ב‘ של ”ההיתה תקופת חושך ביוון?“, ואף כחוברת נפרדת. פניה לסטודנטים : אנו מחפשים אפשרות להכין מצגת אסטרונומית להמחשת הנושא – מצגת שתמחיש את הזריחות השמשיות של כוכב השבת הדרומי אברק המופיעות בקווי רוחב צפוניים כל שנה בתאריך מסוים בקיץ בגלל הנטיה של של ציר כדור הארץ לאקליפטיק; ולעומת זאת את הזריחות השמשיות של כוכב הלכת נוגה, החוזרות כל 8 שנים לאותו תאריך פחות יומיים, לאחר חמש ההתלכדויות ארץ שמש נוגה.

 
 
השיטה
ממצאים המאשרים את השיחזור
מאמרים בנושא
סרטונים